<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ס"ד</h1>
<h2>דף כד:</h2>
איסי בן יהודה אומר בהנאה מנין קל וחומר כו'. (וקמ"ל) [וק"ל] היכי מפיק קל וחומר מגזירה שוה דאין גזירה שוה מופנה למחצה. תריץ דמהאי קרא ובשר בשדה טריפה נפקא ליה קדשים היוצאין (לחולץ) [לחוץ] למחיצתן ועובר שהוציא ידו והחזירה יש מהן איסור הנאה ויש מהן מותר הנאה. להכי איצטריך קל וחומר ואקושי לחומרא. ואע"ג דממילא קולא וחומרא לחומר' מקשינן מכל מקום איצטריך קל וחומר משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועוד דבסיפיה דקרא כת' לכלב תשליכון אותו. ור' שמעון דאית ליה גזירה שוה לאיסור אכילה והיתר הנאה נפק' ליה מהיכא דנפקא ליה לאיסי לית ליה קל וחומר דאיסי. דהא ר' לית ליה דאיצטריך לא יהיה קדש לאיסור הנאה. ומאן דדריש ליה משלשה לא תבשל ור' אליעזר דאמר לא תבשלנה ותמכרנה. ומאן דמפרש גזירה שוה דר' שמעון לאפוקי מקל וחומר דאיסי ולהתיר בהנאה קאתי ולא משום איסור אכילה דהא בסיפרי נפקא ליה כדר' וסתם סיפרי ר' שמעו' טעות הוא. דהא כולהו תנאי דלעיל דר' שמעון שפיר אתייא מדאיסי דהא ר' שמעון גזירה שוה לגמרי עביד אבל גזירה שוה דאיסי למחצה אי לאו טעמא כדפרישי'.
